קוסטליין השקעות בע"מ נ' קבוצת מור נדל"ן בינלאומי בע"מ

החלטה

לפני בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.

המבקשת והמשיבה הינן חברות העוסקות, בין היתר, בייזום והשקעות בתחום הנדל"ן במזרח אירופה.

על פי האמור בכתב התביעה, בין הצדדים נחתם הסכם הלוואה, בו התחייבה המבקשת ליטול הלוואה מן המשיבה בסכום של כשני מיליון ₪, בריבית של 16.5% למשך תקופה של שנתיים, אולם בהמשך הפרה הראשונה את התחייבויותיה לפי ההסכם וסירבה לכבדו. בכתב הגנתה טענה המבקשת כי ההסכם היה הסכם עקרונות שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב.

בתביעתה, עותרת המשיבה לפיצוי בסך 1,998,279 ₪ בגין ההפרה.

בבקשה, טוענת המבקשת כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה הן נוכח היותה חברה בע"מ ואף משום סיכוייה הנמוכים של התביעה.

לשיטתה, הואיל ובעלי מניותיה הנוכחיים של המשיבה רכשוה רק לאחר קרות האירועים נשוא התובענה- הוגשה התביעה בשיהוי ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טוענת היא כי סיכויי התביעה נמוכים- בין הצדדים לא קמה יריבות - העסקה נשוא כתב התביעה לא יצאה אל הפועל- ונראה כי מדובר בתביעת סרק.

זאת ועוד, לעמדת המבקשת, מצבה הכלכלי של המבקשת אינו יציב, ואף מן הטעם הזה- יש להורות על הפקדת ערובה כאמור.

לפיכך, טוענת המבקשת כי במקרה דנן, יש ליישם את הכלל דלעיל- ולחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך של 100,000 ₪, אשר מהווה לטענתה סכום ההוצאות העתידי לצורך הגנתה.

מנגד, מבהירה המשיבה כי הינה פעילה ובעלת יכולת כלכלית וכי היא עומדת בתשלום הוצאותיה השוטפות. לצורך תימוכין בטענתה, צירפה לתגובתה תדפיס חשבון בנק עדכני לפיו, מצוי חשבונה ביתרת זכות גבוהה. עוד טענה כי תביעתה מוצקה ובעלת סיכויים גבוהים.

באשר לטענות המבקשת לגוף התובענה, מציינת המשיבה כי התביעה הוגשה לאחר שניסיונות הצדדים ליישוב המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט נכשלו, ולפיכך אין לטעון לשיהוי, וכי אין כל נפקות לשאלת בעלי המניות בתובעת, הואיל ועילת התביעה עומדת לה כגוף בעל אישיות משפטית נפרדת.

בהמשך הדברים, עומדת המבקשת על האיזון בין זכות הגישה לערכאות ובין זכות המבקשת להיפרע בגין הוצאותיה. כך, לשיטתה, הנזק שייגרם למבקשת, אשר הינה גוף אמיד, מחוסר היכולת להיפרע בגין הוצאותיה, נמוך מן הנזק שייגרם למשיבה במידה ותידרש להפקיד הערובה כבר כעת.

למען הזהירות, טוענת המשיבה כי ככל שבית המשפט ימצא לנכון להורות על הפקדת הערובה, הרי שבשים לב לנסיבות התביעה ולסיכויי הצלחתה הגבוהים וכן על מנת ליתן לה יומה בבית המשפט, הרי שיש לקבוע כי גובה הערובה לא יעלה על סכום של 5,000 ₪.

בתשובתה, מצביעה המבקשת על כך שהמשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הצביעה על קיומן של נסיבות המצדיקות פטור מאגרה. כך, מלבד תדפיס חשבון בנק, אשר אין בו כדי להועיל לטענתה, לא צירפה המשיבה כל אסמכתאות אשר יש בהן כדי להוכיח יכולת כלכלית ולא הראתה כי יש בידיה נכסים שונים אשר יכולים להוות סיבה למתן פטור.

זאת ועוד, בשלב הפקדת הערובה בית המשפט כלל לא בוחן את סיכויי ההליך, אולם אף לו היה עושה זאת- לא היה בכך כדי לסייע למשיבה הואיל והתביעה- תביעת סרק היא.

לפיכך, שבה ועותרת היא לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה-

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

סע' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 קובע את הכלל ולפיו : " הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. "

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממושבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם במאגרים), עמד בית המשפט על הכללים למתן הוראה על הפקדת ערובה בקבעו : "סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בת המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין: (א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת. (ב)הדבר ייעשה לבקשת הנתבע. אלא אם כן (ג) סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה. או (ד) אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע..."